Navigation Menu

MAYA NEGRI

כן, אתם לא הוזים. אני חוזרת לעדכן. אבל ראשית אני רוצה לדבר על התקופה האחרונה, המושלמת, המרגשת והעמוסת שינויים שהייתה לי בכמעט חצי שנה הזאת.
כן, זה לא בסדר בשום צורה שככה הזנחתי את הנכס היקר לליבי שבגדול עבדתי עליו מעל לשנתיים וזה טיפה הזוי לי לראות לאיפה הוא הביא אותי היום. אם זו העבודה שאני עובדת בה, אם זה החברים שרכשתי לי, אם זה הריגושים הבלתי פוסקים שקורים לי יום יום. בגדול? אני במקום שונה לגמרי היום. יש בי גאווה על העניין, ומצד שני אני עוד לא מספיקה להפנים ולקלוט מה קורה סביבי, התגובה שלי נורא בדיליי והחיים לא נותנים יום פנוי אחד לעמוד מהצד ולראות בבירור. ככה זה שאת לומדת בצורה ויזואלית בלבד.

בקיצור, השינויים האגרסיביים - החזרתי את השם הפרטי שלי למקור שלו. מה הכוונה?
אני הרבה פעמים חוזרת ומסבירה לאנשים מה זה השם קלייר, מדגישה שהוא לא שם משפחה, ומספרת כל פעם מחדש מה עומד מאחוריו. למי שפספס, אז בקצרה - מדובר בשם איתו נולדתי. בעקבות מחלת הסרטן שעברתי בילדות, ההורים האמינו כי אני צריכה ללכת לרב על מנת לשנות את שמי כי הוא לא יהודי. (ולא, אני לא מזלזלת בהם לרגע, ולא, אני לא חושבת שזה היה דבר נכון לעשות) ההורים שלי לא רצו להפטר מקלייר, כי זה השם שהכי מתאים לי, ולבחור שם זה לא דבר פשוט, ולכן הוסיפו את אוראל לשם הפרטי שלי. מאז ומתמיד השם היה אוראל קלייר, אבל הייתי עצלנית מכדי להסביר את זה ולכן זה פשוט הפך לברירת מחדל של אוראל.
אבל דבר אחד שהפריע לי תמיד - מעולם לא הרגשתי חיבור לשם אוראל. מעולם לא הרגשתי שזה השם שלי ולא הרגשתי שלמה. אז כדי לסדר את הנקודה הקטנה הזאת, נגשתי למשרד הפנים ושיניתי - קלייר - אוראל, מתוך כבוד להורים כמובן. ויותר מהכל, לרוגע הפנימי שלי.

שינוי נוסף - מעבר דירה! כן כן. הגיע הזמן גם שלי לעזוב את בית הוריי לעיר הגדולה, בעיקר בגלל העבודה, ונוסף על כך, עברתי עם הבן זוג שלי ככה שזה מחק לנו את המרחק המציק שהיה לנו (גן יבנה - פתח תקווה) ואת הלוז הצפוף, כי גם ככה שנינו עובדים במשרות מלאות, והיי, אני באה מבית מרוקאי, באמת חשבתם שסופשים קבועים זה אופציה? (סתם אני צוחקת. זה תירוץ). בקיצור! זה כיף מאוד. אין הרגשה יותר מדהימה מלקום ביחד כל בוקר, לישון יחד כל לילה עם הבן אדם שהוא גם אהבת חייך וגם החבר הכי טוב שלך. לגמרי התגשמות חלום.

עוד שינוי? האמת שיש, אבל הוא מהרגילים שאתם כבר מכירים! - שיער לבן וארוך. אלזה? חליסי? אני כבר באמת לא יודעת, כמובן שלא בהשראתן, אבל הן בהחלט דמויות אהובות. WOMEN POWER! 

----

נחזור למהות הפוסט. אני חושבת שהיא החלק העיקרי שאמור להיות פה, אבל אני כהרגלי אוהבת לחפור. אם חזרתם לפה סימן שאתם אוהבים את זה גם! (האמת שזה מחמיא)
בשבוע שעבר נכחתי בפרזנטציית אביב - קיץ 2016 של המעצבת מאיה נגרי, אחת המעצבות היותר מוערכות על ידי. לא בטוחה אם זה נובע מהיותה דמות כובשת, נשית, עדינה ומרגיעה, אבל אין לי ספק שזה חלק מכובד מהאהבה שלי למותג שלה - ההרמוניה בין הביגוד שהיא יוצרת לאדם שהיא עובדת, וזה משפיע עלי ועושה לי טוב.
הפרזנטציה התקיימה בבית קסטיאל ביפו, בית מהמם על הים, בבנייה יפואית קלאסית.
מלאה באור ומרפסות, איבזור של עץ ומתכת בגווני לבן חום וכסף. הקולקציה של נגרי כללה גם היא את צבעי הלבן והכסף, אך בנוסף גם שחור, ג'ינס, אפור בטקסטורה משובצת ונגיעות של פודרה, כתום, פוקסיה וטקסטורות של משיכות מכחול. משהו בצבעים האלה, בשעה 13:00 בצהריים הרגיע אותי במיוחד וגרם לי להתחבר בפשטות לתצוגה האינטימית שהתרחשה שם. הכל היה נכון. הגזרות, הצבעים, הדוגמנים.
הבשורה הנוספת מלבד קולקציה מוצלחת, היא התקדמותה של נגרי לעבר עולם המדיה הדיגיטלית - בו הקימה אתר אונליין לרכישת קולקציית קפסולה שתוצג בנתיים באתר בלבד, ואת שאר עיצוביה.
מאיה סיפרה לי בשיחה קטנה שהייתה לנו, שהיא נורא מתחברת לעולם הזה וזו הסיבה לתווך בין המותג שלה אליו, כיוון שרצונה הוא להפיץ את הבשורה הלאה לעולם. האמת? בחירה מוצלחת במיוחד.




HAIR HAIR HAIR

כמו שרובכם כבר שמתם לב, אני כבר לא ממש צבעונית בענייני השיער. האמת? קצת מוזר לי, אפילו הזוי, אני מרגישה נורמלית במובן הטוב של המילה, אבל כמו שהספקתם להכיר אותי זה עניין זמני שיחלוף תוך חודשים ספורים עד שאהיה צבעונית, שוב.
בנתיים, הצבע הנוכחי - לבן! כן. לבן. אנשים כבר שרים לי את שיר הנושא של פרוזן ברחוב, שואלים אם התחפשתי לאלזה, או לחליסי. למען האמת לא, אבל אין לי ספק שאלו שתי דמויות שאני אוהבת במיוחד!

אז, שהלכתי לרכוש לי צבע לעניין, פגשתי בגברת הכי מצחיקה בעולם הזה, שהיא על הדרך פרזנטורית של גרנייה בישראל, ואני רק חייבת לציין שזו בחירה סופר מוצלחת - לא רק בגלל השיער המהמם, אלא בגלל החוזק והעוצמה הנשית שיש בה, הצחוק והכוח.

מפה לשם בחרתי כמובן את הבלונד הלבן ביותר - שאמור לנטרל את הצהבהבות של הבלונד הרגיל, ולהאפיר אותו על מנת ליצור אפקט לבן קר ואחיד.
באריזה מצורפות הוראות, מסיכה, כפפות (חשוב!!!), חמצן והצבע עצמו.
מציינת שמדובר בתהליך לא נעים במיוחד ועוקץ ברמות על, אחד כזה שגורם לכן לגרד את הראש כמו פסיכיות.
זה מושגע לבקש את זה - אבל תנסו שלא לגרד או לגעת בראש בכל ה40 דקות שזה אמור להיות לכן על הראש!
מסיבה פשוטה - אתן תורידו את החומר ממקומות שונים, תצרו לעצמכן קשת של גוונים בשיער, והתוצאה תהיה מחרידה, לא מקצועית בעליל וכמובן שלא תהיו מרוצות ממנה. אחרי שנים של צביעת שיער - זה אכן מה שקורה.

\\

40 דקות עברו. 10 דקות של מסיכה. 5 דקות של מקלחת סופית, 15 דקות של יבוש השיער. התוצאה בידיים, שמחה גדולה ובעיקר מחממת את הלב. השיער שלי יצא כמו שאני רוצה בדיוק, והכל הודות לגרנייה.
ממליצה בחום!! תודו שיצא מגניב!


LAGO VIBE



אז ב5.12 הייתה לי יום הולדת. ב6.12 החלטתי לחגוג אותה, בצורה אינטימית ורגועה יותר לשם שינוי, מפונקת במיוחד וגדושה בכיף.
חגגתי אותה בסוויטה המהודרת של אולמי לאגו בראשון לציון, שבעצם נועדה לזוג האוהבים לאחר חגיגות הנישואין באולם.

בסוויטה, מחכה החוויה הכי מענגת שתכירו - ארוחת ערב עשירה ומשביעה הכוללת סלטים, מנות עיקריות וקינוח. ואז כנראה שתזכו באמבטיה חמה לנפש, לרוגע, ואם תרצו יש אפשרות לצאת ליס פלנט הסמוך.

בבוקר, ארוחה קלילה וכיפית וגדושה בטוב. החל ממטוגנים ועד לאפויים, קפה תה וכל השאר. כפי שאמרתי - פינוקים רגועים.
הסוויטה בעצם מעוררת בי שאלה כזו - תהיות על אירועים בחורף, חתונה בחורף. הרי קיימת ההתענגות הזאת שלאחר מכן בסוויטה, הרי האולם עצמו אטום ומפואר, הרי כל ההתארגנות וההתנהלות זולה ביותר מחצי מחיר - אז, למה לא? דחף לא מוסבר להנשא דווקא בקיץ. אני נהנתי הרבה יותר מהכירבולים שהגיעו אחר כך, ובטח שיותר מהעושר שבמנות, כך שהקור שחיכה בחוץ לא השפיע בשום צורה.






WHEN U BECOME U

שנאה. זו כנראה המילה הכי כבדה שאני מכירה, כנראה המילה הכי בועטת ואמיתית שיש, וכמו שאני רואה בה - היא מחלה. שנאה היא אחת המחלות הנפוצות ביותר באנושות. שנאה היא אחת המחלות הנפוצות ביותר באקלים הישראלי, ובמיוחד בזמן האחרון שהיא פוקדת את כולנו, בכל מקום ובהפתעה.

בזמן האחרון לא יצא לי לעדכן כאן כמעט בכלל, כי הזמן האחרון הייתה תקופה יחסית נוראית, עמוסה ועסוקה. זה כבר דיי מאחורי בעצם, אבל מאוד אכזב אותי שלא יכולתי אפילו לפתוח את המחשב, להתיישב בנחת ולכתוב, שזה אחת האהבות הכי גדולות שיש לי ואני לא רואה את עצמי מפסיקה לעשות את זה באף שלב בחיים. לפרוק בכתיבה זו כנראה תרפיה בין היחידות שמועילות לי באופן האישי, ולפעמים, לא בא לי לכתוב רק על אופנה. זאת אומרת, אני רוצה לעשות שילוב בין השניים - כמו הפעם. אז נתחיל בעניין המרכזי של הפוסט הזה, עניין חשוב שמאוד מרגש אותי.
את טל הכרתי כבחור ששומר על התדמית שמאז ומתמיד ראיתי בו - הנער החתיך מהצפון עם המראה האירופאי שכל בחורה הייתה רוצה. הסטייל, וההתנהגות שללא ספק הציגה לי ילדון שכל מה שעניין אותו זה שטויות של גברים.
את טל זכרתי מגיל 13 כאותו אחד, זה היה ברור שהוא לא רציני בכל מה שקשור לאנשים, אותו בחור חתיך שנהנה בחברת הגיטרה והמצלמה שלו, אותו אחד שמוזיקה היא מרכז חייו מאז ומתמיד.
ואז, לפניו כמעט שנתיים -  עתליה, העונה לשם טל היום - החליטה לצאת מהארון. זו הייתה הפעם הראשונה בה נודעתי לעובדה שאותו בחור, הוא למעשה אישה, שאותה אישה, היא בחור מקסים וחתיך, טרנסג'נדר. בצורה הכי טבעית וכנה שיצא לי לפגוש בחיים.

את טל רציתי לצלם הרבה מאוד זמן להפקה, מהעובדה שהוא מפוצץ בסטייל וקשה להתעלם מזה - הקעקועים, הלבוש, האווירה השוררת שמדברים איתו, וגם כי הוא תמיד עניין אותי. תמיד רציתי לחשוף את הסיפור של טל, רציתי להתגאות בו בדיוק כמו שהוא גאה בעצמו, רציתי לתת לזה במה בעקבות מקרי ההומופוביה והשינאה שמתרחשים במדינה שלי בזמן האחרון. רציתי שטל ירגיש מה שהוא, רציתי שלא יתבייש.
ששאלתי את טל קצת על השנים שעבר, בחיוך טיפה מבוייש הוא ענה לי "הרגשתי תקוע", "הפעם הראשונה שהתקעקעתי - הייתה בשביל להרגיש. להרגיש משהו, להרגיש שינוי, ולראות אותו".
מאז הקעקוע הראשון שלו עברו שנים רבות, מאז טל הספיק לסיים שירות צבאי שאחריו החל את התהליך, והתחיל לקחת זריקות סטטוסטרון.

video


משיחה שהייתה לנו, טל סיפר לי את הסיפור המלא כמובן שגם שיתף אותי בעובדה שחיממה לי את הלב, שהוא מרגיש בר מזל בכך שהוא מוקף במשפחה וחברים תומכים ואוהבים.
אם תשאלו אותו מה השאיפות שלו בנושא - הן לעזור לאנשים אחרים בתהליכים דומים בכדי שיהיו מי שהם באמת, להרצות בבתי ספר על הנושא, ואפילו לצאת בפני בפקידה בבנק.
מוזיקה, הייתה אחד הדברים שהכי תרמו לו בתהליך, כי היא גורמת לו להרגיש חי, ומוצא בה מכנה משותף וכן להתחבר לעוד אנשים סביבו. 
אז כפי שציינתי - יחסית הופתעתי, הרי מעולם לא עלה חשד, וגם לא היה צריך להיות - הרי הוא מה שהוא. קרה שזה לא היה בגוף הנכון, אז מה? מתקנים. משתנים להיות למה שאתה באמת. זאת גבורה, וכנות חסרת מעצורים. אתם לא חושבים?



הפקה וסטיילינג: אוראל קלייר גולן
צילום: אופק עוגן







B E R S H K A AYALON MALL

ברשקה, הצעירה ביותר מבין קבוצת גוטקס מותגים, פתחה את שעריה בחנות קונספט חדשה בקניון איילון.

חייבת לציין שאני מתה על הרשת הזאת, הרשת הכי הגיונית מבין הארבעה, הכי קולית, צעירה ופרועה שיש. ברשקה ידועה בטווחי מחירים זולים הרבה יותר מבין הארבעה שלא עולים על 500 שקלים, ובו זמנית גם זו שפונה לקהל צעיר יותר המדובר בנוער, להבדיל זארה שפונה לגילאי 20++ בבגדי נשים וגברים, חוץ ממחלקת התינוקות והילדים, ולהבדיל מפול אנד בר הפונים יותר לגילאים 16\17 - 25. 

חנות הקונספט פותחת את שעריה בידיעה אחת ברורה - קונספט הסטייג' - במה. משמע הבגדים מיוחדים יותר, בועטים יותר, טרנדיות מוחלטת ועקבית, השפעה גדולה מעולם המוזיקה, ולכן בחרו להנציח את האירוע כמו שבחרו - בניצוחן של הDJ הכי חמות בתל אביב, חן יאני וגילי סער. 

הקולקציה של הנשים הייתה הצלחה - מבגדי בוהו שיק, פראנזים, שיפון נשפך, כובעים גדולים, קלאצ'ים נוחים והרבה פרחים שצבעי הדגל של הקולקציה הזו הם בז', אדמדם, כתום, לבן וחום - ועד הטרנד הצבאי שמגיע אלינו במהירות מסחררת וניתן לצפות במכנסיים מודפסות, ג'טים גדולים וקשוחים בצבעי הזית, עד לסרבלים פשוטים יותר אך עדיין בהשפעת הטרנד, בין היתר מגפיים וחולצות המזוהות עם הטרנד. 
הרבה זמש גם היה בקולקציות - ולמען האמת, עם הציפיה לחורף הקרב, זה היה בול במקום.
ואיך אני לא אתיחס לזה הכי הרבה? - המון אבל המון שחור. הסטריט גות' מקפץ גם לכאן, וניתן לראות שילובי שכבות א סימטריות בכל וראציה אפשרית - חולצות, מכנסיים, כובעים ותיקים. שחור, קשוח וקפדני - ואפילו אלגנטי, הכל תלוי בשילובים.




בבגדי הגברים ניתן לצפות בהשפעה בולטת ורחבה יותר מסצנת ההיפ הופ העולמית - סניקרס קלור בלוק, ג'קטים גדולים בעלי אמירה ונכוחות, תיקי גב בהשראת "הרשל" ואקססוריז נלווים כמו מגנים, ארנקים ותכשיטים בערבוב טרנדים נוכחיים. ברשקה פונה גם לגברים החובבים את טרנד הזקן (ואלי. כפי שכבר הספקתם להכיר אותי) וחובבי קעקועים וסטריט סטייל אלגנט.
המכופתרות כמובן צעירות יותר, פחות אלגנטיות מוחלטות - וזה מה שמדגיש את קהל היעד של החברה.

לדעתי אחת ההצלחות הבולטות ביותר של הרשת בארץ, אני כמובן אבלה שם עוד המון.

K-MUSIC: Niv Ast

לפני מספר ימים העלתי לחשבון האינסטגרם והפייסבוק הפרטיים שלי תמונה מהפקה קצת יוצאת דופן. תמונה של בחור, והוספתי לתיוג את K-MUSIC. כעת, אני גאה ונרגשת לספר לכם על פתיחת מדור המוזיקה החדש של האתר, עם האומן והדיג'יי מהבולטים בסצנה התל אביבית, ניב אסט.

את ניב שמעתי באחת המסיבות שהייתי בהן לפני מס' חודשים. משהו בסטייל שלו נורא סקרן אותי, נורא גרם לי לרצות לשמוע עוד ולהבין מי הבחור. מקצבים כל כך כיפיים, מעורבבים בביטים של ניו סקול ואולד סקול כאחד, טיפה רוק טיפה אלקטרו, טיפה סול - כל מה שמזכיר לי את הסגנון מוזיקה האישי שלי, שלמען האמת לא הרבה יודעים אותו ויש מצב שרוב גדול היה קצת מופתע.
מוזיקה תמיד היוותה מבחינתי פינה שקטה ורועשת כאחת, תמיד פתרון בעיות מהקטנות ביותר ועד אלו שגורמות לי להיות אובדת עצות, וזה כמובן נובע מהילדות ונקודות שונות בחיים. אפשר לומר בהחלט שמבחינתי מדובר בפסיכולוג נייד ואפילו יותר, ובדיוק פה זה מתקשר לי לרצון לפתוח מדור שעוסק בה, מדור שמתייחס אליה בתור האופי שלי, האהבות שלי וצדדים דומים.

אז, בתל אביב כמו תל אביב, מי שמעודכן יודע. מי שמעודכן ועוקב מכיר. מספיק פעמיים או שלושה להתקל בשם שחוזר על עצמו, ופעם אחת מספיקה להחשף למשהו חדש ומרגש, וכמובן לאהוב אותו.
ניב, בן 23, החל לתקלט בגיל 17 - הוא מספר שזה היה סתם לכיף, להנאה, עד שזה נהיה ג'וב שהוא ממש אוהב ושמח להתעסק בו. 
כששאלתי אותו ממתי הוא זוכר את עצמו מתעסק במוזיקה כמרכז חייו, הוא מנסה לשחזר ובעצם אומר לי "נגינה בגיטרה מאז כיתה ו', אהבה למוזיקת ג'אז", "לא יודע, לא זוכר את עצמי לפני זה", כיאה לאדם שיודע מה היעוד שלו ודבק בו.

שמנסים להבין את הסגנון שהוא מנגן, קל להתבלבל - מצד אחד מוזיקת היפ הופ מאוד משפיעה עליו, שהוא מתקלט היא הרבה פעמים הבולטת יותר, אמנים כמו קאניה ווסט, ג'יי קול, פושה טי שהם למעשה המיינסטרים של היום, ומצד שני אמנים בלי יותר מדי חשיפה לקהל הרנדומלי שיכולה להתברר כמיותרת, מזרמים כמו דיסקו אולד סקול וג'אז בוגר יותר.




בנוסף לעובדה שניב נודע כאחד הדיג'יים הבולטים יותר בסצנה התל אביבית, ניב גם שר, ומפיק - כרגע, את החומרים שלו, ולמעשה בימים האחרונים על EP חדש. המוזיקה שבחר ניב להתמקד בה, היא רוק אלקטרוני מהול בקצת פופ, קצת ביטים, קצת מכל דבר - סלט אופי שמתחבר לניב חדש יותר, ובעצם בוגר יותר מבחינה מוזיקלית.
בשנה שעברה יצא האלבום המוצלח שלו "Defeats", וב3.9 קורה דבר מרגש - השקת האיפי רמיקסים לאלבום, במועדון הפסאז' שבלחיצה על המשפט הזה תגיעו ישר לדף האירוע, ואתם ממש אבל ממש לא רוצים לפספס את זה.








ניב אסט

סטיילינג,הפקה, קונספט: אוראל קלייר גולן
צילום: יהונתן יעקובזון
ביגוד: גולף || בלו בירד

YES DOCO - FASHION PARTY

אוהבים סרטים? מכורים לדוקומנטריה? אז הכתבה הבאה תשמח אותכם, וכולה לכבודכם.

ב11 לחודש, בית בנמל - בית COMME IL FAUT, אירחו את ערוץ דוקו מבית YES לאירוע שכולו תרבות, אופנה, אמונת וסרטים, אליו התכנסו יקירי התעשייה הישראלית, עיתונאים, בלוגרים, מעצבים, סטייליסטים, דוגמנים, והגברת החשובה - לאה פרץ ראש מחלקת אופנה בשנקר, לציין את פתיחת שבוע דוקו אופנה החגיגי שיחול מיום ראשון הקרוב (16.8) בערוץ דוקו, YES



באירוע, זכינו לצפיה ראשונה בסרט "IRIS" - סרט המדבר על אושיית אופנה אמריקאית, בשם אייריס אפפל, בת 93 שפשוט מכורה לאופנה. אייריס כמו מספר עשורים מככבת בתעשיית האופנה הניו יורקית, והיא אייקון השראה לנשים רבות בשל התמדתה למרות גילה המבוגר. אייריס לאורך הסרט מציגה תיעודים שונים של לוקים שהרכיבה, לוקים אותם שאבה ממקומות שונים בעולם, פריטים שעצבה מרחבי העולם - החל משבטים דחוקים ועד לבירות אופנה בינלאומיות, לאייריס יש טעם ייחודי ומלא ביצירה. 
הסרט עצמו, ממלא בהשראה ואף מומלץ מאוד. הוא ישודר השבוע ביום ראשון, בשעה 22:00.


סרטים נוספים על הפרק הם דיור ואני, החנות הטובה בעולם - פזרו את אפרי בברגדורף, חזאי הטרנדים, ועוד נוספים.
כל הסרטים האלו, נועדו לתת מבט עמוק יותר לתוך עולם האופנה, מבט דוקומנטרי כאמור, וכמובן לחשוף בפני הקהל פרטים שלא תמיד נראים כלפי חוץ. ממליצה ביותר לצפות בדיור ואני, שם ראף סימונס (המעצב הראשי נכון להיום) מציג את פרוייקט הקולקציה החדשה, העבודה הקשה ומלאת היצירה.




 אין ספק שזהו השבוע המושלם לשוחרי האופנה! ממליצה בחום.